החלטה בתיק בש"פ 5086/12

           זהו ערר שהגישה המדינה על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (השופטת מ' ברנט) מיום 27.6.2012, המורה על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר בבית הוריו שבראשון לציון, בתנאי מעצר בית מלא ובתנאים נוספים המפורטים בהחלטה.

1.        המשיב עומד לדין, יחד עם שניים אחרים (להלן: מרדכי ו-נג'יבי), בבית המשפט המחוזי מרכז. בכתב האישום מיוחסות לשלושה עבירות נשק (נשיאה והובלה), כן מיוחסת למשיב ולנג'יבי עבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, לנג'יבי מיוחסת עבירה של החזקת סכין ולמשיב עבירה של החזקת סם לצריכה עצמית. על פי כתב האישום במועד שאינו ידוע הצטייד המשיב באקדח תופי שחור הטעון בשמונה כדורים (להלן: האקדח), וביום 22.4.2012 הכניס יחד עם נג'יבי את האקדח כשהוא עטוף בקפוצ'ון לבן (להלן: הקפוצ'ון) לרכבו של מרדכי (להלן: הרכב), אשר ישב במושב הנהג. מיד לאחר מכן עבר מרדכי למושב האחורי, המשיב התיישב במושב הנהג, נג'יבי התיישב בסמוך אליו והשלושה החלו לנסוע. לאחר מספר דקות של נסיעה, נעצרו המשיבים בידי כוח משטרה. בשלב זה לקח מרדכי את האקדח, שהיה עטוף בגרב לבנה, מן הקפוצ'ון וניסה להחביאו מתחת למושב הקדמי-ימני של הרכב. השוטרים הודיעו לשלושה על מעצרם, אך המשיב ונג'יבי התנגדו למעצר. המשיב ניסה לבעוט באחד השוטרים, הניף ידיו וקילל, ונג'יבי ניסה להתחמק מן השוטרים ואלו הצליחו לגבור עליו רק לאחר שימוש בגז פלפל.

           בחיפוש שנערך בביתו של המשיב באותו היום נמצא סם מסוג חשיש במשקל של 1.1290 גרם, ואילו בנעלו הימנית של נג'יבי נמצאה סכין באורך של כ-4 ס"מ.

2.        בד בבד עם הגשת כתב האישום עתרה המבקשת לעצור את המשיב ואת שותפיו, נג'יבי ומרדכי, עד תום ההליכים המשפטיים נגדם. המשיב טען כי למעט העבירה של החזקת סם אין ראיות לכאורה להוכחת המיוחס לו, אך ביום 13.6.2012 קבע בית המשפט המחוזי (השופטת מ' ברנט) כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית להוכחת המיוחס למשיב. בהקשר זה עמד בית המשפט על תמונות שבהן נראה המשיב אוחז בקפוצ'ון תפוח, אשר נראה כי הכיל חפץ בעל משקל, נפח וערך. כן עמד בית המשפט על דו"ח הפעולה של אחד השוטרים אשר ציין כי ראה את מרדכי מוציא את הגרב בה הוחבא האקדח, מתוך הקפוצ'ון והוסיף כי טענות המשיב בדבר מהימנות הדו"ח וסתירות הקיימות בין דו"ח זה לדו"חות השוטרים הנוספים, מקומן להתברר בהליך העיקרי. עם זאת "על מנת לקבל תמונה שלמה אודות המשיב" הורה בית המשפט על הגשת תסקיר מעצר בעניינו.

           ביום 26.6.2012 הגיש שירות המבחן תסקיר מעצר כאמור. בתסקיר צויין, בין היתר, כי למשיב אישיות בלתי בשלה, כי יש לו קשיי הסתגלות למסגרות וכי הוא בוחר בנסיגה "למצבים שוליים ולשימוש בסמים". על כן העריך שירות המבחן כי "קיים סיכון להישנות מעורבותו במצבים בעיתיים ופליליים", אך עם זאת הוסיף כי להערכתו הסיכון למעורבות חוזרת באירועים אלימים הינו נמוך "ובמידה ויהיה מעורב באירוע אלים חומרתו תהיה נמוכה". עוד העריך שירות המבחן כי הוריו של המשיב מבקשים לסייע לו לשנות את מצבו וכי יוכלו להוות "גורם בולם מולו", ומשכך המליץ על שחרורו למעצר בית בפיקוחם, בכפוף להעמדתו בפיקוח שירות המבחן, בין היתר על מנת לבחון האם הוא זקוק לטיפול גמילה מסמים.

3.        בהינתן המלצה זו של שירות המבחן הורה בית המשפט המחוזי ביום 27.6.2012 על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר. בהחלטתו עמד בית המשפט על חומרת המעשים המיוחסים למשיב אך קבע כי בנסיבות העניין, ובין היתר נוכח העובדה שעברו הפלילי של המשיב אינו מכביד והרשעתו האחרונה היא משנת 2007, ניתן להסתפק בחלופת מעצר "בתנאים מכבידים". משכך הורה בית המשפט על שחרורו לחלופת מעצר בבית הוריו בראשון לציון באיזוק אלקטרוני ובכפוף להפקדת 25,000 ש"ח בקופת בית המשפט, חתימה על ערבות עצמית בסך של 20,000 ש"ח, חתימה של המפקחים על ערבות צד ג' בסך של 30,000 ש"ח וצו עיכוב יציאה מן הארץ. כן נאסר על המשיב ליצור קשר עם מי מהמעורבים בפרשה.

           ביצועה של החלטה זו עוכב על ידי בית המשפט המחוזי עד ליום 29.6.2012 בשעה 14:00 על פי בקשת המבקשת, לצורך הגשת הערר שבכאן.

           להשלמת התמונה יצויין כי בהסכמתו נעצר מרדכי עד תום ההליכים נגדו, ואילו הדיון בעניינו של רג'יבי טרם הסתיים ובית משפט קמא הורה על הגשת תסקיר מעצר בעניינו.

4.        בערר שהוגש ביום 28.6.2012 טוענת המבקשת כי אין בחלופת המעצר עליה הורה בית המשפט המחוזי כדי להשיג את מטרת המעצר וכי שגה בית משפט קמא משלא נעתר לבקשת המעצר. המבקשת מציינת כי המעשים המיוחסים למשיב - מעורבות בנשיאת והובלת אקדח טעון ברחובות העיר בשעות היום - מלמדים על מסוכנותו הרבה. המבקשת מדגישה כי המשיב היה הדמות הדומיננטית באירוע, באשר הוא שהביא את האקדח מביתו והוא שהוביל אותו בידיו. כן היא מדגישה כי המשיב לא נתן כל הסבר למעשים, וכי העובדה שהאקדח היה טעון מלמדת לכאורה על כוונה לעשות בו שימוש. המבקשת מוסיפה וטוענת כי בנסיבות אלו שגה בית משפט קמא בכך שנתן משקל מכריע להמלצת שירות המבחן, ובפרט להתרשמותו כי הוריו של המשיב יוכלו להוות מפקחים נאותים. לטענתה התרשמות זו אינה מתיישבת עם האמור בתסקיר עצמו, כי הוריו של המשיב היו מודעים לאורך השנים לקשיי התפקוד שלו אך לא עלה בידם להשיבו לדרך הישר, וכי ערב ביצוע העבירה הוא התגורר בבית הוריו ולמעשה הורה בית משפט קמא כי המשיב ישהה בזירת העבירה. המבקשת מוסיפה כי בית המשפט התעלם בהחלטתו מהתנהגותו של המשיב בעת המעצר, התנהגות המלמדת כי אין לו כל מורא מפני החוק ומפני האמונים על אכיפתו, וכי לא ניתן בהקשר זה כל משקל לחשש כי ימלט מאימת הדין. עוד טוענת המבקשת כי שגה בית משפט קמא בקובעו שלמשיב אין עבר פלילי מכביד, בהדגישה כי המשיב בן 28 שנים וכבר הספיק לצבור לחובתו מספר לא מבוטל של הרשעות בעבירות אלימות, ומכאן כי מעשיו אינם בגדר מעידה חד פעמית ואף עבודות השירות ועונשי המאסר המותנים שנגזרו עליו בעבר לא היה בהם כדי להרתיעו מלשוב ולבצע עבירות. לבסוף טוענת המבקשת כי חלופת המעצר עליה הורה בית משפט קמא לא נותנת כל מענה לבעיית הסמים ממנה סובל המשיב, והיא מדגישה בהקשר זה כי התמכרותו לסמים מהווה גורם המגביר את הסיכון להישנות ביצוע עבירות וכי שהייתו של המשיב בבית הוריו לא תמנע ממנו להמשיך ולהשתמש בסמים, כפי שעשה בעבר.

5.        המשיב מצידו טוען כי דין הערר להידחות וכי אין להתערב בהחלטתו של בית משפט קמא. המשיב טוען כי תסקיר שירות המבחן שהוגש בעניינו הוא חיובי וכי עולה ממנו שרמת המסוכנות הנשקפת מן המשיב נמוכה וכי הוריו מודעים לקשייו ומבקשים לסייע לו, ולטענתו הוא אכן מבקש להיטיב את דרכיו ולהיגמל מסמים והוא אף מתעתד להתחתן בקרוב עם בת זוגו. עוד טוען המשיב כי מרדכי לקח למעשה אחריות על האירוע בכך שהודה כי האקדח והרכב היו שלו, וכי בהליך העיקרי יבקש להוכיח שהאקדח כלל לא היה בקפוצ'ון אותו נשא ומכאן כי הוא לא הכניס אותו לרכב. לעניין התנהגותו בעת המעצר טוען המשיב כי השוטרים התנהגו כלפיו בברוטאליות, ריססו אותו בגז פלפל וגרמו לחבלות בגופו, ועוד הוא מדגיש כי אם לא ישוחרר לחלופה ישהה במעצר תקופה ארוכה, והוא מציין בהקשר זה כי התיק קבוע להוכחות לסוף חודש אוקטובר 2012. לבסוף מפנה המשיב להחלטות לפיהן, לטענתו, שוחררו נאשמים לחלופת מעצר בעבירות אלימות חמורות מזו המיוחסת לו והוא מדגיש כי החלופה שהוצעה בעניינו ראויה והולמת.

6.        לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להתקבל.

           בשלב זה, המשיב אינו חולק עוד על קיומן של ראיות לכאורה לביסוס האישום שהופנה נגדו וכן על קיומה של עילת מעצר. עבירת הנשק המיוחסת למשיב מקימה חזקת מסוכנות סטטוטורית הנשללת רק במקרים חריגים שנסיבותיהם המיוחדות תצדקנה את שחרורו של נאשם לחלופת מעצר (ראו: בש"פ 8694/09 מדינת ישראל נ' אלגיוסי, פסקה 5 (30.10.2009); בש"פ 8303/07 בדראן נ' מדינת ישראל, פסקה 6 (19.10.2007)). לא שוכנעתי כי המקרה דנן נמנה עם אותם מקרים חריגים המצדיקים את שחרורו של המשיב לחלופת מעצר כאמור.

           המשיב נשא לכאורה אקדח הטעון בשמונה כדורים, לאור היום מביתו שבשכונת מגורים בראשון לציון, הכניס אותו לרכב של שותפו מרדכי והחל לנהוג בו כששני שותפיו עימו ברכב. המשיב לא נתן כל הסבר להימצאותו של אקדח טעון ברכב, ובנסיבות העניין על-פי הגיונם של דברים ועל פי מבחנים של שכל ישר, יש בכך כדי להצביע לכאורה על כוונה לעשות שימוש באקדח הטעון בטווח מיידי (ראו בש"פ 6308/09 רג'בי נ' מדינת ישראל, פסקה 4 (12.8.2009)).

           חרף האמור סבר בית משפט קמא כי יש מקום לשחרר את המשיב לחלופת מעצר בבית הוריו, והוא התבסס בהקשר זה על המלצתו של שירות המבחן. אין בידי להצטרף למסקנה זו. ראשית יוזכר כי שיקול הדעת להורות או שלא להורות על חלופת מעצר לעולם מסור לבית המשפט, וכי אף שהאמור בתסקיר נושא משקל בעניין זה בית המשפט אינו מחוייב לקבל את המלצתו אם מצא שיש טעמים טובים לכך (ראו בש"פ 10870/06 ציצו נ' מדינת ישראל, פסקה 4 (15.1.2007)). כמו כן, בענייננו התרשמותו של שירות המבחן לא היתה חד משמעית והוא ציין בתסקירו כי "קיים סיכון להישנות מעורבותו במצבים בעיתיים ופליליים", אם כי סבר שהסיכון למעורבות חוזרת באירועים אלימים הינו נמוך, וכי אף אם תהא מעורבות באירועים כאמור חומרתם תהא נמוכה. לכך יש להוסיף כי למשיב עבר פלילי הכולל שתי הרשעות בעבירה של החזקת סם לצריכה עצמית ושתי הרשעות נוספות בגין מעורבותו באירועים אלימים ובכללם, בין היתר, היזק לרכוש במזיד, איומים, פריצה לרכב, גניבה מרכב, וגניבת רכב. בגין האמור נגזרו על המשיב בעבר עונשי מאסר מותנים, ובאחת הפרשות אף נגזר עליו מאסר בפועל אותו ריצה בדרך של עבודות שירות. בתסקיר שירות המבחן אף צויין כי מזה שתיים-עשרה שנים צורך המשיב סם מסוג קנאביס (אם כי לטענתו הפסיק לפרקי זמן מסוימים במהלך אותה תקופה את השימוש בסם), ונראה כי שימוש זה בסם, אשר דומה כי לא חדל ממנו בשלב זה, מגביר את המסוכנות הנשקפת ממנו למעורבות חוזרת בביצוע עבירות. עוד אציין כי אף שהרושם שהתקבל הוא שמשפחתו של המשיב היא משפחה נורמטיבית המעוניינת לסייע בידו, לא ניתן להתעלם מן העובדה שהמשיב צרך סמים בבית הוריו וכי מביתם יצא לביצוע העבירה כשהוא נושא בידיו לכאורה אקדח טעון. על כן, לצערי, ספק בעיניי עד כמה פיקוח ההורים עליו הינו יעיל.

           לבסוף אציין כי לא נעלמו מעיני ההחלטות אליהן הפנה המשיב, מהן עולה כי גם בעבירות נשק חמורות ניתן להורות במקרים המתאימים על שחרורו של נאשם לחלופת מעצר. אכן, כל מקרה נבחן לגופו ובהתאם לנסיבותיו ובמקרים אליהם הפנה המשיב נראה כי הנסיבות הקונקרטיות המיוחדות כגון: העדר עבר פלילי או חולשה בעוצמת הראיות לכאורה, הצדיקו זאת מה שאין כן בענייננו (ראו למשל: בש"פ 8794/07 מדינת ישראל נ' ישעיה, פסקה 7 (25.102007); בש"פ 8596/05 מדינת ישראל נ' אלחואג'ה, פסקה 6 (12.9.2005)).

7.        בהינתן כל האמור לעיל ובניגוד לעמדת בית המשפט המחוזי, איני סבורה כי בנסיבות המקרה דנן ניתן לאיין את המסוכנות הנשקפת מן המשיב בדרך של חלופת המעצר שנקבעה.

           אשר על כן הערר מתקבל, והמשיב ייעצר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

           ניתנה היום, י"א בתמוז התשע"ב (1.7.2012).